החלטה בתיק רע"ב 6298/11

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' סגן הנשיא א' אברהם, כב' סגן הנשיא ת' כתילי וכב' השופטת א' הלמן), שקיבל את ערעור המשיבה על החלטת ועדת השחרורים בבית הסוהר "צלמון" וביטל את החלטת הוועדה על שחרורו המוקדם על-תנאי ממאסר של המשיב.

           אביא, בקצרה, את עובדות העניין הצריכות להכרעה.

2.             המבקש הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בשש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

3.             מן העובדות שבהן הודה המבקש עולים הפרטים הבאים:

           בשנת 2008 הוקמה חברה שמניותיה נרשמו על שם זוגתו של המבקש ואשר המבקש שימש כמנהלה הכללי. המבקש יצר קשר עם ספקים שונים, רכש באמצעות החברה סחורות ושירותים בסך כולל של כ-1.4 מיליון ש"ח, והכל תוך עשיית מעשי מרמה ומבלי ששולמה תמורה עבור הסחורות והשירותים.

           בנוסף קשר המבקש קשר לביצוע פשע עם זוגתו, על מנת לחמוק מאחריות פלילית בגין תאונה שבה היה מעורב, לאחר שנהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. במסגרת הקשר, מסרה זוגתו של המבקש בבית החולים ובמשטרה הודעות שלפיהן היא שנהגה ברכב.

4.             כפועל יוצא מההרשעה הוטלו על המבקש במסגרת גזר הדין העונשים הבאים: שלוש שנות מאסר בפועל, לריצוי החל מיום מאסרו, בתאריך 17.11.2008; עונש מאסר על תנאי למשך עשרה חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה מן הסוג שבה הורשע; קנס בגובה 30,000 ש"ח, או שמונה חודשי מאסר תמורתו; פיצויים בסך 175,000 ש"ח למתלוננים, ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה, למשך שישה חודשים, החל מיום שחרורו ממאסר.

5.             ערעור המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה על קולת עונשו של המבקש התקבל בפסק דין מתאריך 27.1.2011. עונש המאסר בפועל הוארך לארבע שנים, החל מתאריך 17.11.2008; הקנס הוגדל עליו ל-70,000 ש"ח, או שנת מאסר תמורתו; הפיצוי למתלוננים השונים הוכפל ל-350,000 ש"ח, ותקופת פסילת רישיון הנהיגה של המבקש הוארכה לשנה מיום שחרורו מן המאסר.

6.             נוכח פסק הדין בערעור, מועד שחרורו המלא של המבקש חל עתה בתאריך 16.11.2012, ואילו היה זוכה לניכוי של שליש ממאסרו היה מועד שחרורו חל בתאריך 16.7.2011.

7.             בתאריך 21.9.2010 (עוד לפני מתן פסק הדין הנ"ל בבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה) דנה לראשונה ועדת השחרורים בבקשת המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו. במעמד זה מסר המבקש כי חברת רכב מסוימת מוכנה להעסיקו עם שחרורו מהכלא, וכן הציג תכנית שיקום, שהכין באופן פרטי.

           הוועדה דחתה את הבקשה לשחרור מוקדם, בהסתמך, בין היתר, על הנתונים הבאים: הוועדה התרשמה כי קיימת נטייה ברורה אצל המבקש לאי-אמירת מלוא האמת; המבקש לא הכין תוכנית במסגרת הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), למרות שהוצע לו לעשות כן (הוועדה לא התרשמה מן "התכנית הפרטית" שהציג המבקש); אופי העבירות וכן קיומן של עבירות משמעת, שהתרחשו בין כותלי הכלא.

           המבקש הגיש עתירה כנגד החלטה זו, אך משהתקבל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר כאמור החמיר בעונשו - חזר בו מעתירתו.

8.             בתאריך 14.7.2011 שבה ובחנה ועדת השחרורים את עניינו של המבקש. בדיון הציג המבקש תכנית רש"א, שהכין במהלך התקופה שלאחר ההחלטה הראשונה של ועדת השחרורים. התכנית כללה, בעיקרה, שיחה טיפולית שבועית עם רכזת שיקום האסיר בעיריית חיפה וכן שילובו של המבקש בתעסוקה באותה חברת הרכב שצוינה לעיל (בתפקיד עוזר חשב). המדינה, מצדה, מסרה מידע מודיעיני משנת 2010, המעיד, לכאורה, על התנהגות אלימה של המבקש בכלא, ובנוסף ציינה שהמבקש לא עומד בתשלומי הפיצויים והקנס שנקבעו לו. כמו כן הועברה לועדת השחרורים חוות של גורמי טיפול בשירות בתי הסוהר, מתאריך 15.6.2011, שבה צוין, בין היתר, כי ניכר שהמבקש מתחרט על מעשיו, אך לא ניתן לומר שהוא עבר תהליך טיפול משמעותי בין כתלי הכלא.

           בתום הדיון החליטה ועדת השחרורים על שחרורו על-תנאי של המבקש, במספר תנאים, וזאת בעיקר נוכח תכנית רש"א שהוכנה, והעובדה כי המבקש הביע חרטה על מעשיו.

9.             המדינה עתרה נגד החלטת ועדת השחרורים הנ"ל לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. בית המשפט הנכבד קיבל את העתירה בתאריך 31.7.2011, וזאת, בין היתר, בנימוק שהחלטת ועדת השחרורים לא שיקללה את מכלול הנתונים הרלבנטיים, והסתמכה בעיקר על העובדה כי המבקש הגיש תכנית רש"א. בצד זה נקבע כי ועדת השחרורים לא לקחה בחשבון את הנתונים הבאים: רמת מסוכנותו של המבקש ועברו הפלילי (למבקש 16 הרשעות קודמות, ועובר למאסרו הנוכחי הוא ריצה שני עונשי מאסר קודמים, בין היתר בגין הרשעות בעבירות מרמה); חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש; העובדה כי המבקש לא עמד בתשלומי הפיצוי והקנס שהושתו עליו; התנהלותו של המבקש בזמן ריצוי עונשו (המבקש עבר כאמור מספר עבירות משמעת בעת מאסרו), ובנוסף צויין כי קיים מידע מודיעיני, שהעיד על התנהלותו האלימה בכלא. לבסוף הודגשה העובדה כי המבקש לא עבר כל טיפול משמעותי בין כתלי הכלא.

           בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי נתונים אלה - ובצדם העובדה שתכנית רש"א שהוגשה איננה מהווה, לשיטתו של בית המשפט הנכבד, מענה מספיק לשיקומו של המבקש - מלמדים כולם כי אין מקום לקבל את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי ממאסר.

           מכאן הבקשה שלפניי.

10.          המבקש סבור כי פסק הדין איננו עומד במבחן הביקורת, וכי יש להשיב על כנה את החלטת ועדת השחרורים. מעבר לטיעון כללי זה, המבקש טוען, בין היתר, כי לא היה מקום להסתמך, במסגרת פסק הדין, על העובדה כי הוא טרם שילם את הפיצוי והקנס שהוטלו עליו, שכן נתון זה איננו רלבנטי להכרעה בשאלה של שחרור על-תנאי, והוא אף יוצר חוסר-שוויון בין אסירים, על בסיס מצבם הכלכלי. כמו כן מתנגד המבקש לקביעה שתכנית רש"א איננה מהווה אמצעי טיפולי מספק בנסיבות המקרה.

           המדינה מנגד סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים, והיא מבקשת כי אמנע מלהתערב בו.